הצליח

Hebrew

Etymology

Root
צ־ל־ח (ṣ-l-ḥ)

From the root צ־ל־ח (TZ-l-ḥ).

Verb

הִצְלִיחַ • (hitzlíakh) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. (intransitive) Succeed; be successful.
   • אפרת גוֹש, תמיד כשאתה בא

     אולי אצליח יום אחד לצאת

2. Cause (someone or something) to succeed; cause to be successful.
   • Genesis 24:40:

     […] יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ […]

     […] will send his angel with thee, and prosper thy way; […]

   • a. 600, Babylonian Talmud, tractate Shabas, chapter 6, Vilna Edition, page 63, side 1:

     שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב״ה מצליח להם

     sh'néi talmidéi khakhamím ham'khad'dím ze lazé bahalakhá Haq.B.H. matzlíakh lahém.

     Two scholars [literally, students of wise ones] who sharpen one another in law — God [literally, the holy one, He is blessed,] causes them success.

Conjugation

Conjugation of הִצְלִיחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַצְלִיחַ action noun: הַצְלָחָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִצְלַחְתִּי		הִצְלַחְנוּ
	second	הִצְלַחְתָּ	הִצְלַחְתְּ	הִצְלַחְתֶּם	הִצְלַחְתֶּן
	third	הִצְלִיחַ	הִצְלִיחָה	הִצְלִיחוּ
present		מַצְלִיחַ	מַצְלִיחָה	מַצְלִיחִים	מַצְלִיחוֹת
future	first	אַצְלִיחַ		נַצְלִיחַ
	second	תַּצְלִיחַ	תַּצְלִיחִי	תַּצְלִיחוּ	תַּצְלַחְנָה1
	third	יַצְלִיחַ	תַּצְלִיחַ	יַצְלִיחוּ	תַּצְלַחְנָה1
imperative		הַצְלֵחַ	הַצְלִיחִי	הַצְלִיחוּ	הַצְלַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מַצְלִיחַ (matzlíakh, “successful”)

Anagrams

• החליץ (hekhlítz), הלחיץ (hilkhítz), חליצה (khalitzá), חלציה, ‎ לחיצה (l'khitzá)