התנקש

Hebrew

Root
נ־ק־שׁ (n-q-š)

Verb

הִתְנַקֵּשׁ • (hitnakesh) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. (Biblical Hebrew) to attempt assassination
   • Tanach, 1 Samuel 28:9:

     וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי׃

     (please add an English translation of this quotation)

2. to assassinate

Conjugation

Conjugation of הִתְנַקֵּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְנַקֵּשׁ action noun: הִתְנַקְּשׁוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְנַקַּשְׁתִּי		הִתְנַקַּשְׁנוּ
	second	הִתְנַקַּשְׁתָּ	הִתְנַקַּשְׁתְּ	הִתְנַקַּשְׁתֶּם	הִתְנַקַּשְׁתֶּן
	third	הִתְנַקֵּשׁ	הִתְנַקְּשָׁה	הִתְנַקְּשׁוּ
present		מִתְנַקֵּשׁ	מִתְנַקֶּשֶׁת	מִתְנַקְּשִׁים	מִתְנַקְּשׁוֹת
future	first	אֶתְנַקֵּשׁ		נִתְנַקֵּשׁ
	second	תִּתְנַקֵּשׁ	תִּתְנַקְּשִׁי	תִּתְנַקְּשׁוּ	תִּתְנַקֵּשְׁנָה1
	third	יִתְנַקֵּשׁ	תִּתְנַקֵּשׁ	יִתְנַקְּשׁוּ	תִּתְנַקֵּשְׁנָה1
imperative		הִתְנַקֵּשׁ	הִתְנַקְּשִׁי	הִתְנַקְּשׁוּ	הִתְנַקֵּשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• מִתְנַקֵּשׁ (“assassin”)
• הִתְנַקְּשׁוּת (hitnaqshut, “an assassination attempt.”)