נח

Hebrew

Etymology 1

Root
נ־ו־ח (n-w-ḥ)

Compare Arabic أَنَاخَ (ʔanāḵa, “to make a camel kneel”).

Verb

נָח • (nákh) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לָנוּחַ, future יָנוּחַ)

1. to rest
   • נתן גושן, ליבי

     אוי, ליבי, בא נָנוּחַ לכמה דקות. כבר הובלת אלפי מלחמות וזה אני שאושף את שבריך אלי.

Conjugation

Conjugation of נָח (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָנוּחַ action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נַחְתִּי		נַחְנוּ
	second	נַחְתָּ	נַחְתְּ	נַחְתֶּם	נַחְתֶּן
	third	נָח	נָחָה	נָחוּ
present		נָח	נָחָה	נָחִים	נָחוֹת
future	first	אָנוּחַ		נָנוּחַ
	second	תָּנוּחַ	תָּנוּחִי	תָּנוּחוּ	תָּנַחְנָה1
	third	יָנוּחַ	תָּנוּחַ	יָנוּחוּ	תָּנַחְנָה1
imperative		נוּחַ	נוּחִי	נוּחוּ	נַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Adjective

נָח • (nakh)

1. (grammar, of a letter) mute

Adjective

נֹחַ • (nóakh)

1. defective spelling of נוח.

Etymology 2

Proper noun

נֹחַ • (nóakh) m

1. a male given name, equivalent to English Noah

Derived terms

• כָּתַב נֹחַ בְּשֶׁבַע שְׁגִיאוֹת (katáv nóakh b'shéva' shgiót)

Yiddish

Etymology

From Hebrew נֹחַ (nóakh).

Proper noun

נח • (noyekh) m

1. Noah