הוליד

Hebrew

Etymology

Root
י־ל־ד (y-l-d)

Causative of ילד (yalád), from the root י־ל־ד (y-l-d).

Verb

הוֹלִיד • (holíd) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. To sire, to father, to beget.
   • Tanach, Genesis 25:19, with translation of the King James Version:

     וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק׃

     v'éle toldót yitzkhák ben-avrahám avrahám holíd et-yitzkhák:

     And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begat Isaac:

Conjugation

Conjugation of הוֹלִיד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהוֹלִיד action noun: הוֹלָדָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוֹלַדְתִּי		הוֹלַדְנוּ
	second	הוֹלַדְתָּ	הוֹלַדְתְּ	הוֹלַדְתֶּם	הוֹלַדְתֶּן
	third	הוֹלִיד	הוֹלִידָה	הוֹלִידוּ
present		מוֹלִיד	מוֹלִידָה	מוֹלִידִים	מוֹלִידוֹת
future	first	אוֹלִיד		נוֹלִיד
	second	תּוֹלִיד	תּוֹלִידִי	תּוֹלִידוּ	תּוֹלֵדְנָה1
	third	יוֹלִיד	תּוֹלִיד	יוֹלִידוּ	תּוֹלֵדְנָה1
imperative		הוֹלֵד	הוֹלִידִי	הוֹלִידוּ	הוֹלֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.