מנה

Hebrew

Etymology

Root
מ־נ־ה (m-n-h)

Compare Aramaic מְנָא (mənā, “to count, to number”), Aramaic מַנְיָא (manyā, “mina”), Arabic مَنًى (manan, “fate, lot, destiny”) and Arabic مُنِيَة (muniya, “desire”)

Pronunciation

• Audio

  (file)

Verb

מָנָה • (maná) third-singular masculine past (pa'al construction, passive counterpart נִמְנָה)

1. to count
2. to number
3. to include
4. to enumerate

Conjugation

Conjugation of מָנָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִמְנוֹת action noun: מְנִיָּה passive participle: מָנוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מָנִיתִי		מָנִינוּ
	second	מָנִיתָ	מָנִית	מְנִיתֶם1	מְנִיתֶן1
	third	מָנָה	מָנְתָה	מָנוּ
present		מוֹנֶה	מוֹנָה	מוֹנִים	מוֹנוֹת
future	first	אֶמְנֶה		נִמְנֶה
	second	תִּמְנֶה	תִּמְנִי	תִּמְנוּ	תִּמְנֶינָה2
	third	יִמְנֶה	תִּמְנֶה	יִמְנוּ	תִּמְנֶינָה2
imperative		מְנֵה	מְנִי	מְנוּ	מְנֶינָה2
notes		Pronounced מָנִיתֶם and מָנִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Noun

מָנֶה • (mané) m (plural indefinite מָנִים)

1. (biblical) mina

Noun

מָנָה • (maná) f (plural indefinite מָנוֹת) [pattern: קָטָל]

1. portion
2. dose, share, unit, ration
3. dish (food)
4. (mathematics) quotient
5. (slang) rebuke

Verb

מִנָּה • (miná) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. defective spelling of מינה