נשא

Aramaic

Verb

נשא • (transliteration needed)

1. to bear, to carry

Hebrew

Root
נ־שׂ־א (n-ś-ʾ)

Etymology 1

From Proto-Semitic *naśaʔ- (“lift, raise”). Compare Akkadian 𒈾𒋗𒌑𒌝 (našûm) and Arabic نَشَأَ (našaʔa).

Verb

נָשָׂא • (nasá) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לָשֵׂאת, future יישא / יִשָּׂא, passive counterpart נישא / נִשָּׂא)

1. to lift
   • Tanach, Psalms 121:1, with translation of the Jewish Publication Society:

     שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי

     shir la-maʿalót esá ʿeinái el he-harím meáyin yavó ʿezrí

     A Song of Ascents. I will lift up mine eyes unto the mountains: from whence shall my help come?

2. to bear, carry, support
   • 2014, “Leviathan”‎^[1]performed by Daniela Spector:

     אבל אתה נושא אותי כל השנים כמו היית לווייתן ואני יונה.

     avál atá nosé otí kol hashaním k'mó hayíta livyatán va'aní yoná.

     But you carried me all these years as if you were Leviathan and I Jonah.

   • Tanach, Deuteronomy 24:15, with translation of the Jewish Publication Society:

     בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא

     b-yomó titén skharó v-lo tavó ʿaláv ha-shémesh ki ʿani hu v-eláv hu nosé et nafshó v-lo yiqrá ʿalekha el Adonái v-haya bkhá ḥet

     In the same day thou shalt give him his hire, neither shall the sun go down upon it; for he is poor, and setteth his heart upon it: lest he cry against thee unto the Lord and it be sin in thee.

3. to endure
4. to deliver (a speech), to say (often in an oath)
   • Tanach, Exodus 20:7, with translation of the Jewish Publication Society:

     לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׃

     Lo tisá et shem Adonái Elohékha la-sháv ki lo ynaqéh Adonái et ashér yisá et shmó la-shav

     Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain; for the Lord will not hold him guiltless that taketh His name in vain.

Conjugation

Conjugation of נָשָׂא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָשֵׂאת action noun: נְשִׂיאָה passive participle: נָשׂוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָשָׂאתִי		נָשָׂאנוּ
	second	נָשָׂאתָ	נָשָׂאת	נְשָׂאתֶם1	נְשָׂאתֶן1
	third	נָשָׂא	נָשְׂאָה	נָשְׂאוּ
present		נוֹשֵׂא	נוֹשֵׂאת	נוֹשְׂאִים	נוֹשְׂאוֹת
future	first	אֶשָּׂא		נישא / נִשָּׂא
	second	תישא / תִּשָּׂא	תישאי / תִּשְּׂאִי	תישאו / תִּשְּׂאוּ	תישאנה / תִּשֶּׂאנָה2
	third	יישא / יִשָּׂא	תישא / תִּשָּׂא	יישאו / יִשְּׂאוּ	תישאנה / תִּשֶּׂאנָה2
imperative		שָׂא	שְׂאִי	שְׂאוּ	שֶׂאנָה2
notes		Pronounced נָשָׂאתֶם and נָשָׂאתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים (khamór nosé sfarím)
• נָשָׂא וְנָתַן (nasá v'natán)

See also

• נישא / נִשָּׂא (nisá)
• הִשִּׂיא (hisí)
• הִתְנַשֵּׂא (hitnasé)
• נָשׂוּא (nasú)
• נָשׂוּי (nasúi)
• משאית (masa'ít)

Verb

נִשָּׂא • (nisá) third-singular masculine past (nif'al construction)

1. defective spelling of נישא.

Verb

נִשֵּׂא • (nisé) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. defective spelling of נישא.

References

• H5375 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Etymology 2

Compare Arabic نَسَأَ (nasaʔa, “to postpone, to defer, to delay”)

Verb

נָשָׁא • (nashá) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. To lead astray, that is, (mentally) to delude, or (morally) to seduce, to beguile, to deceive
   • Tanach, Jeremiah 4:10, with translation of the Jewish Publication Society:

     וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ

     va-omár aháh Adonái Elohím akhén hashé hishéta la-ʿam ha-zeh v-liYrushaláyim lemór shalóm yihyéh lakhém v-nagʿáh ḥerev ʿad ha-náfesh

     Then said I: 'Ah, Lord God! surely Thou hast greatly deceived this people and Jerusalem, saying: Ye shall have peace; whereas the sword reacheth unto the soul.'

2. Alternative spelling of נָשָׁה (nasháh, “act as a usurer, lend on interest”)
   • Tanach, Nehemiah 5:7, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁאים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה

     va-yimalékh libí ʿalái va-aríva et ha-ḥorím v-et ha-sganím va-omráh lahém mashá ish b-aḥív atém noshím va-etén ʿaleihem q'hiláh g'doláh

     Then I consulted with myself, and contended with the nobles and the rulers, and said unto them: 'Ye lend upon pledge, every one to his brother.' And I held a great assembly against them.

Conjugation

Conjugation of נָשָׁא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לישוא / לִשֹּׁא action noun: נְשִׁיאָה passive participle: נָשׁוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָשָׁאתִי		נָשָׁאנוּ
	second	נָשָׁאתָ	נָשָׁאת	נְשָׁאתֶם1	נְשָׁאתֶן1
	third	נָשָׁא	נָשְׁאָה	נָשְׁאוּ
present		נוֹשֵׁא	נוֹשֵׁאת	נוֹשְׁאִים	נוֹשְׁאוֹת
future	first	אֶשָּׁא		נישא / נִשָּׁא
	second	תישא / תִּשָּׁא	תישאי / תִּשְּׁאִי	תישאו / תִּשְּׁאוּ	תישאנה / תִּשֶּׁאנָה2
	third	יישא / יִשָּׁא	תישא / תִּשָּׁא	יישאו / יִשְּׁאוּ	תישאנה / תִּשֶּׁאנָה2
imperative		נְשָׁא	נִשְׁאִי	נִשְׁאוּ	נְשֶׁאנָה2
notes		Pronounced נָשָׁאתֶם and נָשָׁאתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• H5377 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• H5378 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Anagrams

• אנ״ש, שנא