אור

See also: אור־

Hebrew

Etymology 1

Root
א־ו־ר (ʾ-w-r)

Compare Arabic أُوَار (ʔuwār).

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /(ʔ)oʁ/

• (file)

• Homophone: עוֹר ('or) (Modern Hebrew)

Noun

אוֹר • ('ór) m (plural indefinite אוֹרוֹת, singular construct אוֹר־)

1. light, visible light: electromagnetic radiation of a frequency perceptible to the eye
2. (more generally) light: electromagnetic radiation (of any frequency)
3. light, light source
   • Folk, שרה לוי־תנאי (Sara Levi-Tanai), באנו חושך לגרש (“We came to banish darkness”).

     בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ. / בְּיָדֵינוּ אוֹר וָאֵשׁ.

     bánu ẖóshech l'garésh. / b'yadḗnu ór vaésh.

     We came to banish darkness. / In our hands there's light and fire.

4. fire
5. light, understanding

   הוא ראה את האור. ― hu raá et haór. ― He saw the light.

Derived terms

• אוֹר יוֹם ('or yom)
• אוֹרִית ('orít)
• אור נראה (ór nir'á)
• בוקר אור / בֹּקֶר אוֹר (bóker 'ór)
• הוציא לאור (hotsí la'ór)
• חַג הָאוּרִים (khag ha'urím)
• יצא לאור (yatsá la'ór)
• זיהום אור / זִהוּם אוֹר (zihúm ór)
• לְאוֹר־ (l'ór-)
• מִגְדַּלּוֹר (migdalór)
• מְהִירוּת הָאוֹר (m'hirút ha'ór)
• מוֹצִיא לָאוֹר (motsí la'ór)
• סִימָנוֹר (simanór)
• רַמְזוֹר (ramzór)
• שְׁנַת אוֹר (sh'nát or)
• שָׁפַךְ אוֹר (shafákh ór)
• תַּקְלִיטוֹר (taklitór)

References

• H216 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Verb

אוֹר • ('ór) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to shine, be illuminated

Conjugation

Conjugation of אוֹר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לֵאוֹר action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אורתי / אֹרְתִּי		אורנו / אֹרְנוּ
	second	אורת / אֹרְתָּ	אורת / אֹרְתְּ	אורתם / אָרְתֶּם1	אורתן / אָרְתֶּן1
	third	אוֹר	אוֹרָה	אוֹרוּ
present		אוֹר	אוֹרָה	אוֹרִים	אוֹרוֹת
future	first	אֵאוֹר		נֵאוֹר
	second	תֵּאוֹר	תֵּאוֹרִי	תֵּאוֹרוּ	תאורנה / תֵּאֹרְנָה2
	third	יֵאוֹר	תֵּאוֹר	יֵאוֹרוּ	תאורנה / תֵּאֹרְנָה2
imperative		אוֹר	אוֹרִי	אוֹרוּ	אורנה / אֹרְנָה2
notes		Pronounced אורתם / אֹרְתֶּם and אורתן / אֹרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

or

Conjugation of אוֹר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לֵאוֹר action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אורתי / אֹרְתִּי		אורנו / אֹרְנוּ
	second	אורת / אֹרְתָּ	אורת / אֹרְתְּ	אורתם / אָרְתֶּם1	אורתן / אָרְתֶּן1
	third	אוֹר	אוֹרָה	אוֹרוּ
present		אוֹר	אוֹרָה	אוֹרִים	אוֹרוֹת
future	first	אָאוֹר		נָאוֹר
	second	תָּאוֹר	תָּאוֹרִי	תָּאוֹרוּ	תאורנה / תָּאֹרְנָה2
	third	יָאוֹר	תָּאוֹר	יָאוֹרוּ	תאורנה / תָּאֹרְנָה2
imperative		אוֹר	אוֹרִי	אוֹרוּ	אורנה / אֹרְנָה2
notes		Pronounced אורתם / אֹרְתֶּם and אורתן / אֹרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

From Sumerian 𒋀𒀕𒆠 (urim₂^ki /⁠Urim⁠/, “Ur”).

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /(ʔ)uʁ/

Proper noun

אוּר • ('ur) m

1. Ur (an ancient city-state in Sumer)

Related terms

• אוּר כַּשְׂדִּים ('úr kasdím)