מופת

See also: מופֿת

Aramaic

Noun

מוֹפָת • (mofát) m (plural ‎מוֹפְתִין or מוֹפְתַיָּא)

1. a wonder
   • c. 1001, Targum Onkelos, D'varim 13:2:

     אֲרֵי יְקוּם בֵּינָךְ נְבִיָּא אוֹ חָלֵים חֶלְמָא וְיִתֵּין לָךְ אָת אוֹ מוֹפָת

     If there will arise in the midst of thee a prophet or a dreamer of dreams and he will give thee a sign or a wonder

References

• Jastrow, Marcus (1903), A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature‎^[1], London, New York: Luzac & Co., G.P. Putnam's Sons, page 746

Hebrew

Pronunciation

• (Modern Israeli) IPA^(key): /moˈfet/

Noun

מוֹפֵת • (mofét) m (plural indefinite מוֹפְתִים) [pattern: מַקְטֶלֶת]

1. a wonder
   • Tanach, Exodus 7:9, with translation of the Jewish Publication Society:

     כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין

     When Pharaoh shall speak unto you, saying: Show a wonder for you; then thou shalt say unto Aaron: Take thy rod, and cast it down before Pharaoh, that it become a serpent.

Descendants

• → Yiddish: מופֿת (moyfes)