ביזה

Hebrew

Etymology 1

Root
ב־ז־ה (b-z-h)

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Verb

ביזה / בִּזָּה • (bizá) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart בוזה / בֻּזָּה)

1. To degrade, to despise, to abuse.

Conjugation

Conjugation of ביזה / בִּזָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְבַזּוֹת action noun: ביזוי / בִּזּוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ביזיתי / בִּזִּיתִי		ביזינו / בִּזִּינוּ
	second	ביזית / בִּזִּיתָ	ביזית / בִּזִּית	ביזיתם / בִּזִּיתֶם	ביזיתן / בִּזִּיתֶן
	third	ביזה / בִּזָּה	ביזתה / בִּזְּתָה	ביזו / בִּזּוּ
present		מְבַזֶּה	מְבַזָּה	מְבַזִּים	מְבַזּוֹת
future	first	אֲבַזֶּה		נְבַזֶּה
	second	תְּבַזֶּה	תְּבַזִּי	תְּבַזּוּ	תְּבַזֶּינָה1
	third	יְבַזֶּה	תְּבַזֶּה	יְבַזּוּ	תְּבַזֶּינָה1
imperative		בַּזֵּה	בַּזִּי	בַּזּוּ	בַּזֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• שָׂנֵא (sané)
• בָּז (báz)

Etymology 2

Root
ב־ז־ז (b-z-z)

Noun

ביזה / בִּזָּה • (bizá) f

1. Spoils of war.
   • Tanach, Esther 9:10, with translation of the Jewish Publication Society:

     וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם

     but on the spoil they laid not their hand.