המה

Hebrew

Root
ה־מ־ה (h-m-h)

הָמָה • (hamá) third-singular masculine past (pa'al construction)

Conjugation of הָמָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לַהֲמוֹת action noun: — passive participle: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הָמִיתִי		הָמִינוּ
	second	הָמִיתָ	הָמִית	הֲמִיתֶם¹	הֲמִיתֶן¹
	third	הָמָה	הָמְתָה	הָמוּ
present		הוֹמֶה	הוֹמָה	הוֹמִים	הוֹמוֹת
future	first	אֶהֱמֶה		נֶהֱמֶה
	second	תֶּהֱמֶה	תֶּהֱמִי	תֶּהֱמוּ	תֶּהֱמֶינָה²
	third	יֶהֱמֶה	תֶּהֱמֶה	יֶהֱמוּ	תֶּהֱמֶינָה²
imperative		הֲמֵה	הֲמִי	הֲמוּ	הֲמֶינָה²
notes		Pronounced הָמִיתֶם and הָמִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

הֵמָּה • (héma) m pl