כלא

Aramaic

Verb

כלא • (transliteration needed)

1. to stop, to cease, to pause
2. to hinder, to restrain, to forbid

Hebrew

Root
כ־ל־א (k-l-ʾ)

Noun

כֶּלֶא • (kéle) m [pattern: קֶטֶל]

1. A prison, a jail.

   בכלא ― b'kéle ― in jail

Synonyms

• בֵּית כֶּלֶא (beit kéle)
• בית סוהר / בֵּית־סֹהַר (béit sóhar)
• בֵּית הָאֲסוּרִים (beit haasurím)
• מַאֲסָר (maasár)

References

• H3608 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Verb

כָּלָא • (kalá) third-singular masculine past (pa'al construction, passive counterpart נִכְלָא)

1. (transitive) To jail, to lock up, to hold (someone) prisoner.

Conjugation

Conjugation of כָּלָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לכלוא / לִכְלֹא action noun: כְּלִיאָה passive participle: כָּלוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כָּלָאתִי		כָּלָאנוּ
	second	כָּלָאתָ	כָּלָאת	כְּלָאתֶם1	כְּלָאתֶן1
	third	כָּלָא	כָּלְאָה	כָּלְאוּ
present		כּוֹלֵא	כּוֹלֵאת	כּוֹלְאִים	כּוֹלְאוֹת
future	first	אֶכְלָא		נִכְלָא
	second	תִּכְלָא	תִּכְלְאִי	תִּכְלְאוּ	תִּכְלֶאנָה2
	third	יִכְלָא	תִּכְלָא	יִכְלְאוּ	תִּכְלֶאנָה2
imperative		כְּלָא	כִּלְאִי	כִּלְאוּ	כְּלֶאנָה2
notes		Pronounced כָּלָאתֶם and כָּלָאתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• אכל, אלך