מרד

Hebrew

Etymology

Root
מ־ר־ד (m-r-d)

From the root מ־ר־ד (m-r-d), from Proto-Semitic *marad- (“to fortify, to set up resistance; to escape, to find a means to get away; to leave one's people, to branch off or split from a group”). Cognate with Aramaic מִרְדָּא (mirdā), Classical Syriac ܡܪܕܐ (merdā), Classical Mandaic ࡌࡉࡓࡃࡀ (MYRDʾ) and Arabic تَمَرَّدَ (tamarrada).

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Noun

מֶרֶד • (méred) m (plural indefinite מְרָדִים, singular construct מֶרֶד־) [pattern: קֶטֶל]

1. a rebellion, insurrection, mutiny, an uprising

Synonyms

• (rebellion): הִתְקוֹמְמוּת (hitkomemút), מֶרִי (méri)

Hyponyms

• אִנְתִּיפָדָה (intifáda, “intifada”)

Verb

מָרַד • (marád) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. To revolt, to rebel against, to resist, to become defiant towards an entity.
   • Tanach, Genesis 14:4, with translation of the Jewish Publication Society:

     שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָֽדוּ׃

     Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled.

Conjugation

Conjugation of מָרַד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: למרוד / לִמְרֹד action noun: מְרִידָה passive participle: מָרוּד
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מָרַדְתִּי		מָרַדְנוּ
	second	מָרַדְתָּ	מָרַדְתְּ	מְרַדְתֶּם1	מְרַדְתֶּן1
	third	מָרַד	מָרְדָה	מָרְדוּ
present		מוֹרֵד	מוֹרֶדֶת	מוֹרְדִים	מוֹרְדוֹת
future	first	אמרוד / אֶמְרֹד		נמרוד / נִמְרֹד
	second	תמרוד / תִּמְרֹד	תִּמְרְדִי	תִּמְרְדוּ	תמרודנה / תִּמְרֹדְנָה2
	third	ימרוד / יִמְרֹד	תמרוד / תִּמְרֹד	יִמְרְדוּ	תמרודנה / תִּמְרֹדְנָה2
imperative		מרוד / מְרֹד	מִרְדִי	מִרְדוּ	מרודנה / מְרֹדְנָה2
notes		Pronounced מָרַדְתֶּם and מָרַדְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מוֹרֵד (moréd, “a rebel, a revolutionary”)

Related terms

• הִמְרִיד (himríd)
• הומרד / הֻמְרַד (humrád)