פיקד

Hebrew

Root
פ־ק־ד (p-q-d)

Verb

פיקד / פִּקֵּד • (pikéd) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. (military) to command, to oversee
2. (biblical) to muster
   • Tanach, Isaiah 13:4, with translation of the English Standard Version:

     יהוה צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה

     YHVH ts'vaót m'fakéd ts'va milchamá

     The Lord of hosts is mustering a host for battle.

Conjugation

Conjugation of פיקד / פִּקֵּד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְפַקֵּד action noun: פיקוד / פִּקּוּד
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	פיקדתי / פִּקַּדְתִּי		פיקדנו / פִּקַּדְנוּ
	second	פיקדת / פִּקַּדְתָּ	פיקדת / פִּקַּדְתְּ	פיקדתם / פִּקַּדְתֶּם	פיקדתן / פִּקַּדְתֶּן
	third	פיקד / פִּקֵּד	פיקדה / פִּקְּדָה	פיקדו / פִּקְּדוּ
present		מְפַקֵּד	מְפַקֶּדֶת	מְפַקְּדִים	מְפַקְּדוֹת
future	first	אֲפַקֵּד		נְפַקֵּד
	second	תְּפַקֵּד	תְּפַקְּדִי	תְּפַקְּדוּ	תְּפַקֵּדְנָה1
	third	יְפַקֵּד	תְּפַקֵּד	יְפַקְּדוּ	תְּפַקֵּדְנָה1
imperative		פַּקֵּד	פַּקְּדִי	פַּקְּדוּ	פַּקֵּדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.