רִיאוֹ

Judeo-Italian

Etymology

Derived from Classical Latin reus (“guilty”), from Proto-Italic *reiwos. Compare Italian rio.

Adjective

רִיאוֹ (riʾo /rio/) (feminine רִיאַה (riʾah /⁠ria⁠/), plural רִיאִי (riʾi /⁠rii⁠/))

1. evil, bad
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 23, page 2, lines 23–26:

     אֵי נִין אִינְטֵיסֵירוֹ אֵי נוּן קְלֵינַארוֹ לַה רֵיקֵילַה לוּרַה אֵי יִירוֹ אִין קוּנְסִילְייִי אִין פֵינְצֵירוֹ דֵי לוּ קוֹרוֹ לוּרוֹ רִיאוֹ אֵי פֿוּרוֹ אַה דֵירֵיטוֹ אֵי נוֹ דֵינַאנְצִי׃ (Judeo-Roman)

     ʾe nun ʾinəṭesero ʾe nun qəlaʾnaʾro lah reqelah lurah ʾe yiro ʾin qunəsiləyyi ʾin penəzero de lu qoro luro riʾo ʾe p̄uro ʾah dereṭo ʾe no denanʾṣi.

     /E nun intesero, e nun clenaro la rechela lura; e jiro in cunsigli, in penzero de lu coro luro rio; e furo a dereto, e no denanzi./

     And they did not listen, and did not pay attention; and they went in counsels, and in the stubbornness of their own evil heart; and they were backward, not forward.

Noun

רִיאוֹ (riʾo /rio/) m (plural רִיאִי (riʾi /⁠rii⁠/))

1. one who is evil, wicked
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[2] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 6, verse 29, page 1, text lines 2–3:

     סֵי סְטֵירִינַאווֹ סוּפְֿלֵיטוֹ דֵי פֿוּקוֹ סֵי קוּנְפֵילִיווֹ פְלוּמוֹ דֵי בַאנוֹ בוּרֵיפִֿיקַאווֹ בוּרֵיפִֿיקַאנוֹ אֵי רִיאִי נוּן סֵי סְפִיקַארוֹ׃ (Judeo-Roman)

     se səṭerinaʾvo sup̄əleṭo de p̄uqo se qunəpelivo pəlumo de baʾno burep̄iqaʾvo burep̄iqaʾno ʾe riʾi nun se səpiqaʾro.

     /Se sterinavo suffletto; de fuco se cunpellivo plummo; de bano bureficavo bureficano; e rii nun se spiccaro./

     The bellows has been burned; the lead has been consumed by fire; the refiner has refined in vain; and the wicked have not been driven away.

2. (uncountable) evil, wickedness
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[3] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 30, leaf 2, left page, lines 11–14:

     קֵי פֵֿיצֵירוֹ לִי פִֿילְייוּלִי דֵי יְהוּדַה לוּ רִיאוֹ אִין וִיאֵינְטֵי דֵי מִי דִיטוֹ דֵי דוּמֵידֵית פוּסֵירוֹ לִי אַגְרוֹוִיאִי לוּרִי אִין לַה קַאסַה קֵי פֿוּ קְלַאמַאטוֹ לוּ נוּמוֹ מִיאוֹ סוּפֵירַה דֵי אֵיסוֹ פֵיר אִינְפֵילוּטַארֵי אֵיסוֹ׃ (Judeo-Roman)

     qe p̄eṣero li p̄iləyyuli de yəhudah lu riʾo ʾin viʾenəte de mi dito de dumedeṯ pusero li ʾagəroviʾi luri ʾin lah qaʾsah qe p̄u qəlaʾmaʾto lu numo miʾo superah de ʾeso per ʾinəpelutaʾre ʾeso.

     /["]Ché fecero li figliuli de Judà lu riu in viente de mi", ditto de Dumedeo, "Pusero li agrovii luri in la casa che fu clamato lu numo mio supera de esso, per inpelutare esso.["]/

     "For the sons of Judah did evil in my eyes", [was] the word of the Lord, "They have placed their abominations in the house upon which my name has been called—to defile it."