האביר

Hebrew

Root
א־ב־ר (ʾ-b-r)

Verb

הֶאֱבִיר • (he'evír) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. (biblical, rare) to soar, fly
   • Tanach, Daniel 39:26, with translation of the Jewish Publication Society:

     הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן׃

     hamibinat'khá ya'aver-néts yifrós k'nafáv l'teimán.
     hămibbīnāṯəḵā yaʾăḇer-nēṣ yip̄rōś kənāp̄āw ləṯēmān.

     Doth the hawk soar by thy wisdom, and stretch her wings toward the south?

Conjugation

Conjugation of הֶאֱבִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַאֲבִיר action noun: הַאֲבָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶאֱבַרְתִּי		הֶאֱבַרְנוּ
	second	הֶאֱבַרְתָּ	הֶאֱבַרְתְּ	הֶאֱבַרְתֶּם	הֶאֱבַרְתֶּן
	third	הֶאֱבִיר	הֶאֱבִירָה	הֶאֱבִירוּ
present		מַאֲבִיר	מַאֲבִירָה	מַאֲבִירִים	מַאֲבִירוֹת
future	first	אַאֲבִיר		נַאֲבִיר
	second	תַּאֲבִיר	תַּאֲבִירִי	תַּאֲבִירוּ	תַּאֲבֵרְנָה1
	third	יַאֲבִיר	תַּאֲבִיר	יַאֲבִירוּ	תַּאֲבֵרְנָה1
imperative		הַאֲבֵר	הַאֲבִירִי	הַאֲבִירוּ	הַאֲבֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H82 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible