המליח

Hebrew

Etymology

Root
מ־ל־ח (m-l-kh)

From the root מ-ל-ח (m-l-ḥ), using the hif`íl conjugation.

Verb

הִמְלִיחַ • (himlíakh) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הֻמְלַח)

1. To salt, to add salt to, to sprinkle or pour salt on or into, to season with salt.

Conjugation

Conjugation of הִמְלִיחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַמְלִיחַ action noun: הַמְלָחָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִמְלַחְתִּי		הִמְלַחְנוּ
	second	הִמְלַחְתָּ	הִמְלַחְתְּ	הִמְלַחְתֶּם	הִמְלַחְתֶּן
	third	הִמְלִיחַ	הִמְלִיחָה	הִמְלִיחוּ
present		מַמְלִיחַ	מַמְלִיחָה	מַמְלִיחִים	מַמְלִיחוֹת
future	first	אַמְלִיחַ		נַמְלִיחַ
	second	תַּמְלִיחַ	תַּמְלִיחִי	תַּמְלִיחוּ	תַּמְלַחְנָה1
	third	יַמְלִיחַ	תַּמְלִיחַ	יַמְלִיחוּ	תַּמְלַחְנָה1
imperative		הַמְלֵחַ	הַמְלִיחִי	הַמְלִיחוּ	הַמְלַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• מָלַח

Anagrams

• הלחים,‎ לחימה