חקק

Hebrew

Etymology

Root
ח־ק־ק (kh-q-q)

From the root ח־ק־ק (kh-q-q) in the pa'al binyan. Cognate to Arabic حَقَّ (ḥaqqa, “to be adequate, imperative or decreed”).

Verb

חָקַק • (khakák) third-singular masculine past (pa'al construction, passive counterpart נֶחְקַק)

1. to legislate
2. to engrave, to etch
3. to ingrain, imprint

Conjugation

Conjugation of חָקַק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לחקוק / לַחֲקֹק action noun: חֲקִיקָה passive participle: חָקוּק
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָקַקְתִּי		חָקַקְנוּ
	second	חָקַקְתָּ	חָקַקְתְּ	חֲקַקְתֶּם1	חֲקַקְתֶּן1
	third	חָקַק	חָקְקָה	חָקְקוּ
present		חוֹקֵק	חוֹקֶקֶת	חוֹקְקִים	חוֹקְקוֹת
future	first	אחקוק / אֶחֱקֹק		נחקוק / נַחֲקֹק
	second	תחקוק / תַּחֲקֹק	תַּחַקְקִי	תַּחַקְקוּ	תחקוקנה / תַּחֲקֹקְנָה2
	third	יחקוק / יַחֲקֹק	תחקוק / תַּחֲקֹק	יַחַקְקוּ	תחקוקנה / תַּחֲקֹקְנָה2
imperative		חקוק / חֲקֹק	חִקְקִי	חִקְקוּ	חקוקנה / חֲקֹקְנָה2
notes		Pronounced חָקַקְתֶּם and חָקַקְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

or

Conjugation of חָקַק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לחקוק / לַחְקֹק action noun: חֲקִיקָה passive participle: חָקוּק
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָקַקְתִּי		חָקַקְנוּ
	second	חָקַקְתָּ	חָקַקְתְּ	חֲקַקְתֶּם1	חֲקַקְתֶּן1
	third	חָקַק	חָקְקָה	חָקְקוּ
present		חוֹקֵק	חוֹקֶקֶת	חוֹקְקִים	חוֹקְקוֹת
future	first	אחקוק / אֶחְקֹק		נחקוק / נַחְקֹק
	second	תחקוק / תַּחְקֹק	תַּחְקְקִי	תַּחְקְקוּ	תחקוקנה / תַּחְקֹקְנָה2
	third	יחקוק / יַחְקֹק	תחקוק / תַּחְקֹק	יַחְקְקוּ	תחקוקנה / תַּחְקֹקְנָה2
imperative		חקוק / חֲקֹק	חִקְקִי	חִקְקוּ	חקוקנה / חֲקֹקְנָה2
notes		Pronounced חָקַקְתֶּם and חָקַקְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• (noun) חוק / חֹק (“law, statue; rule”)
• (transitive) חוֹקֵק (“to legislate; flowery: to engrave, etch; flowery: to ingrain, imprint”)
• (intransitive) חוֹקַק (“to be legislated”)