ריבון

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Hebrew

[edit]

Etymology

[edit]
Root
ר־ב־ה (r-b-h)

רבב (to become great) +‎ ־ון

Noun

[edit]

ריבון / רִבּוֹן (ribónm

  1. ruler, overlord
  2. authority
  3. sovereign
  4. master
    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָםribonó shel 'olámMaster of the Universe
    • a. 200 C.E., תפילה על זריחת החמה ושקיעתה (A prayer on the rising of the sun and her setting)[1]
      רבונו של עולם, מודה אני לפניך י׳י אלהי ישראל, שראיתי אורה וראיתי אפילה.
      Master of the world, I acknowledge before you God of Israel, that I've seen light and I've seen darkness.

Declension

[edit]

Derived terms

[edit]

References

[edit]