הזמין

Hebrew

Root
ז־מ־ן (z-m-n)

Verb

הִזְמִין • (hizmín) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. To invite.

   כַּמָּה אֲנָשִׁים נַזְמִין לַמְּסִבָּה? — káma anashím nazmín lam'sibá? — How many people are we inviting (or shall we invite) to the party?

2. To order: to request a product or service.

   הִזְמִינוּ קָפֶה לִשְׁנֵינוּ. — hizmínu kafé lish'néinu. — They ordered coffee for both of us.

Conjugation

Conjugation of הִזְמִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַזְמִין action noun: הַזְמָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִזְמַנְתִּי		הִזְמַנּוּ
	second	הִזְמַנְתָּ	הִזְמַנְתְּ	הִזְמַנְתֶּם	הִזְמַנְתֶּן
	third	הִזְמִין	הִזְמִינָה	הִזְמִינוּ
present		מַזְמִין	מַזְמִינָה	מַזְמִינִים	מַזְמִינוֹת
future	first	אַזְמִין		נַזְמִין
	second	תַּזְמִין	תַּזְמִינִי	תַּזְמִינוּ	תַּזְמֵנָּה1
	third	יַזְמִין	תַּזְמִין	יַזְמִינוּ	תַּזְמֵנָּה1
imperative		הַזְמֵן	הַזְמִינִי	הַזְמִינוּ	הַזְמֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מוזמן (muzmán)