הילל

Hebrew

Root
ה־ל־ל (h-l-l)

Verb

הילל / הִלֵּל • (hilél) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to praise, glorify, exalt
   • Tanach, Psalms 150:1–6:

     הַלְלוּ־יָהּ הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃ […] כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ־יָהּ׃

     hal'lu-yáh hal'lu-'él b'kodshó hal'lúhu bir'kía' 'uzó. […] kol han'shamá t'halél yáh hal'lu-yáh.
     haləlū-yāh haləlū-ʾēl bəqoḏšō haləlū́hū birəqī́aʿ ʿuzzō. […] kōl hannəšāmā təhallēl yāh haləlū-yāh.

     Hallelujah [Praise the Lord]. Praise God in His sanctuary; praise Him in the firmament of His power. […] Let every thing that hath breath praise the Lord. Hallelujah [Praise the Lord].

Conjugation

Conjugation of הילל / הִלֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַלֵּל action noun: הילול / הִלּוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	היללתי / הִלַּלְתִּי		היללנו / הִלַּלְנוּ
	second	היללת / הִלַּלְתָּ	היללת / הִלַּלְתְּ	היללתם / הִלַּלְתֶּם	היללתן / הִלַּלְתֶּן
	third	הילל / הִלֵּל	היללה / הִלְּלָה	היללו / הִלְּלוּ
present		מְהַלֵּל	מְהַלֶּלֶת	מְהַלְּלִים	מְהַלְּלוֹת
future	first	אֲהַלֵּל		נְהַלֵּל
	second	תְּהַלֵּל	תְּהַלְּלִי	תְּהַלְּלוּ	תְּהַלֵּלְנָה1
	third	יְהַלֵּל	תְּהַלֵּל	יְהַלְּלוּ	תְּהַלֵּלְנָה1
imperative		הַלֵּל	הַלְּלִי	הַלְּלוּ	הַלֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• הַלְלוּיָהּ (hal'luyah, “hallelujah”)
• מַהֲלַלְאֵל (Mahalal'ēl, “Mahalalel”)
• הַלֵּל (Hallēl, “Hallel, the series of Psalms 113 to 118 used in Jewish liturgy”)