הפציר

Hebrew

Root
פ־צ־ר (p-ts-r)

Verb

הִפְצִיר • (hiftsír) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to request persistently, to implore, to beseech
   • 1897, Reuben Brainin, בן סורר ומורה (ben sorér umoré/á):

     […] אף כי אני ואמו הפצרנו בו, פעמים אין מספר, כי יקח מכספנו ככל הדרוש לו בכל עת ובכל זמן, אבל דא עקא כי לא דרוש לו כלל, […]

     […] Although his mother and I implored him, countless times, to take from our money as much as he needs at any occasion and at any time, but the problem is that he does not need [money] at all, […]

Conjugation

Conjugation of הִפְצִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַפְצִיר action noun: הַפְצָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִפְצַרְתִּי		הִפְצַרְנוּ
	second	הִפְצַרְתָּ	הִפְצַרְתְּ	הִפְצַרְתֶּם	הִפְצַרְתֶּן
	third	הִפְצִיר	הִפְצִירָה	הִפְצִירוּ
present		מַפְצִיר	מַפְצִירָה	מַפְצִירִים	מַפְצִירוֹת
future	first	אַפְצִיר		נַפְצִיר
	second	תַּפְצִיר	תַּפְצִירִי	תַּפְצִירוּ	תַּפְצֵרְנָה1
	third	יַפְצִיר	תַּפְצִיר	יַפְצִירוּ	תַּפְצֵרְנָה1
imperative		הַפְצֵר	הַפְצִירִי	הַפְצִירוּ	הַפְצֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (to request persistently): (literary) פָּצַר (patsár)