נמס

Hebrew

Root
מ־ס־ס (m-s-s)

Verb

נָמַס • (namás) third-singular masculine past (nif'al construction, infinitive להימס / לְהִמֵּס, present נָמֵס, future יימס / יִמַּס)

1. (intransitive) to melt
2. (intransitive) to dissolve

Usage notes

• The infinitive להינמס / לְהִנָּמֵס is often used colloquially instead.

Conjugation

Conjugation of נָמַס (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive: להימס \ לְהִמֵּס
finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
past	first person	נְמַסּוֹתִי		נְמַסּוֹנוּ
	second person	נְמַסּוֹתָ	נְמַסּוֹת	נְמַסּוֹתֶם	נְמַסּוֹתֶן
	third person	נָמַס	נָמַסָּה	נָמַסּוּ
present	all persons	נָמֵס	נְמַסָּה	נְמַסִּים	נְמַסּוֹת
future	first person	אימס \ אִמַּס		נימס \ נִמַּס
	second person	תימס \ תִּמַּס	תימסי \ תִּמַּסִּי	תימסו \ תִּמַּסּוּ	תימסנה \ תִּמַּסְנָה1
	third person	יימס \ יִמַּס	תימס \ תִּמַּס	יימסו \ יִמַּסּוּ	תימסנה \ תִּמַּסְנָה1
imperative	second person	הימס \ הִמַּס	הימסי \ הִמַּסִּי	הימסו \ הִמַּסּוּ	הימסנה \ הִמַּסְנָה1
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing.

Related terms

• הֵמֵס (hemés)
• הוּמַס (humás)