הודה

Hebrew

Root
י־ד־ה (y-d-h)

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /(h)oˈda/

• Audio:

  (file)

Verb

הוֹדָה • (hodá) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to admit, acknowledge, confess
   • Tanach, Proverbs 28:13, with translation of the Jewish Publication Society:

     מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם׃

     məchassé fəša'áv lo yatzlíaḥ; umodé və'ozév yəruḥám.

     He that covereth his transgressions shall not prosper; But whoso confesseth and forsaketh them shall obtain mercy.

2. to thank, acknowledge, express gratitude
   • Tanach, Psalms 118:1, with translation of the Jewish Publication Society:

     הוֹדוּ לַיהוה כִּי־טוֹב; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

     hodú laYHVH ki-tóv; kí l'olám khasdó.
     hōḏū laYHWH kī-ṭōḇ; kī ləʿōlām ḥasdō.

     ‘O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever.’

   • Tanach, Psalms 118:28, with translation of the Jewish Publication Society:

     אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ; אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ׃

     'elí 'atá v'odéka; 'eloháy 'arom'méka.
     ʾēlī ʾattā wəʾōḏékkā; ʾĕlōhay ʾărōməmékkā.

     Thou art my God, and I will give thanks unto Thee; Thou art my God, I will exalt Thee.

Conjugation

Conjugation of הוֹדָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהוֹדוֹת action noun: הוֹדָיָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוֹדֵיתִי		הוֹדֵינוּ
	second	הוֹדֵיתָ	הוֹדֵית	הוֹדֵיתֶם	הוֹדֵיתֶן
	third	הוֹדָה	הוֹדְתָה	הוֹדוּ
present		מוֹדֶה	מוֹדָה	מוֹדִים	מוֹדוֹת
future	first	אוֹדֶה		נוֹדֶה
	second	תּוֹדֶה	תּוֹדִי	תּוֹדוּ	תּוֹדֶינָה1
	third	יוֹדֶה	תּוֹדֶה	יוֹדוּ	תּוֹדֶינָה1
imperative		הוֹדֵה	הוֹדִי	הוֹדוּ	הוֹדֶינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.