הכין

Hebrew

Root
כ־ו־ן (k-w-n)

Verb

הֵכִין • (hekhín) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוּכַן)

1. to prepare (something)

Conjugation

Conjugation of הֵכִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָכִין action noun: הֲכָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵכַנְתִּי		הֵכַנּוּ
	second	הֵכַנְתָּ	הֵכַנְתְּ	הֲכַנְתֶּם1	הֲכַנְתֶּן1
	third	הֵכִין	הֵכִינָה	הֵכִינוּ
present		מֵכִין	מְכִינָה	מְכִינִים	מְכִינוֹת
future	first	אָכִין		נָכִין
	second	תָּכִין	תָּכִינִי	תָּכִינוּ	תָּכֵנָּה2
	third	יָכִין	תָּכִין	יָכִינוּ	תָּכֵנָּה2
imperative		הָכֵן	הָכִינִי	הָכִינוּ	הָכֵנָּה2
notes		Pronounced הֵכַנְתֶּם and הֵכַנְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.