טיגן

Hebrew

Root
ט־ג־ן (ṭ-g-n)

Alternative forms

• טִגֵּן (defective spelling)

Etymology

From Ancient Greek τάγηνον (tágēnon).

Verb

טיגן / טִגֵּן • (tigén) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart טוגן / טֻגַּן)

1. (transitive) To fry: to cook (food) in hot fat.

Conjugation

Conjugation of טיגן / טִגֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְטַגֵּן action noun: טיגון / טִגּוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	טיגנתי / טִגַּנְתִּי		טיגנו / טִגַּנּוּ
	second	טיגנת / טִגַּנְתָּ	טיגנת / טִגַּנְתְּ	טיגנתם / טִגַּנְתֶּם	טיגנתן / טִגַּנְתֶּן
	third	טיגן / טִגֵּן	טיגנה / טִגְּנָה	טיגנו / טִגְּנוּ
present		מְטַגֵּן	מְטַגֶּנֶת	מְטַגְּנִים	מְטַגְּנוֹת
future	first	אֲטַגֵּן		נְטַגֵּן
	second	תְּטַגֵּן	תְּטַגְּנִי	תְּטַגְּנוּ	תְּטַגֵּנָּה1
	third	יְטַגֵּן	תְּטַגֵּן	יְטַגְּנוּ	תְּטַגֵּנָּה1
imperative		טַגֵּן	טַגְּנִי	טַגְּנוּ	טַגֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• היטגן / הִטַּגֵּן (hitagén), הִתְטַגֵּן (hitagén)
• טוגן / טֻגַּן (tugán)
• טוגן / טֻגָּן (tugán)
• טיגון / טִגּוּן (tigún)
• מטוגן / מְטֻגָּן (m'tugán)