המיר

Hebrew

Root
מ־ו־ר (m-w-r)

Verb

הֵמִיר • (hemír) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to convert

Conjugation

Conjugation of הֵמִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָמִיר action noun: הֲמָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵמַרְתִּי		הֵמַרְנוּ
	second	הֵמַרְתָּ	הֵמַרְתְּ	הֲמַרְתֶּם1	הֲמַרְתֶּן1
	third	הֵמִיר	הֵמִירָה	הֵמִירוּ
present		מֵמִיר	מְמִירָה	מְמִירִים	מְמִירוֹת
future	first	אָמִיר		נָמִיר
	second	תָּמִיר	תָּמִירִי	תָּמִירוּ	תָּמֵרְנָה2
	third	יָמִיר	תָּמִיר	יָמִירוּ	תָּמֵרְנָה2
imperative		הָמֵר	הָמִירִי	הָמִירוּ	הָמֵרְנָה2
notes		Pronounced הֵמַרְתֶּם and הֵמַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “המיר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language