שורש

Hebrew

Root
שׁ־ר־שׁ (sh-r-sh)

Etymology

From Proto-Semitic *šurš-.

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈʃoʁeʃ/
• (Tiberian Hebrew) IPA^(key): [ˈʃoː.ʀ̟ɛʃ]

• Audio:

  (file)

Noun

שורש / שֹׁרֶשׁ • (šóreš) m (plural indefinite שורשים / שָׁרָשִׁים or שורשים / שֳׁרָשִׁים, singular construct שורש / שֹׁרֶשׁ־) [pattern: קֹטֶל]

1. (botany) root (of a plant)
2. (by extension) root (i.e. source, basis)
3. (by extension, linguistics) root (e.g., a triliteral root) of a Semitic word
4. (by extension, mathematics) root (e.g., square root)

Verb

שורש / שֹׁרַשׁ • (šoráš) third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart שירש / שֵׁרֵשׁ)

1. to be rooted out
   • Tanach, Job 31:8, with translation of the Jewish Publication Society:

     אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ׃

     'ezr'á v'akhér yokhél v'tse'etsa'ái y'shoráshu.
     ʾezrəʿā wəʾaḥēr yōḵēl wəṣeʾĕṣāʾay yəšōrā́šū.

     Then let me sow, and let another eat; yea, let the produce of my field be rooted out.

Conjugation

Conjugation of שורש / שֹׁרַשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שורשתי / שֹׁרַשְׁתִּי		שורשנו / שֹׁרַשְׁנוּ
	second	שורשת / שֹׁרַשְׁתָּ	שורשת / שֹׁרַשְׁתְּ	שורשתם / שֹׁרַשְׁתֶּם	שורשתן / שֹׁרַשְׁתֶּן
	third	שורש / שֹׁרַשׁ	שורשה / שֹׁרְשָׁה	שורשו / שֹׁרְשׁוּ
present		משורש / מְשֹׁרָשׁ	משורשת / מְשֹׁרֶשֶׁת	משורשים / מְשֹׁרָשִׁים	משורשות / מְשֹׁרָשׁוֹת
future	first	אשורש / אֲשֹׁרַשׁ		נשורש / נְשֹׁרַשׁ
	second	תשורש / תְּשֹׁרַשׁ	תשורשי / תְּשֹׁרְשִׁי	תשורשו / תְּשֹׁרְשׁוּ	תשורשנה / תְּשֹׁרַשְׁנָה1
	third	ישורש / יְשֹׁרַשׁ	תשורש / תְּשֹׁרַשׁ	ישורשו / יְשֹׁרְשׁוּ	תשורשנה / תְּשֹׁרַשְׁנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• שורשי / שָׁרְשִׁי (shor'shí)

Anagrams

• רושש

Yiddish

Etymology

From Hebrew שורש / שֹׁרֶשׁ.

Noun

שורש • (shoyresh) m, plural שורשים (shorashem)

1. (linguistics) Semitic root

Synonyms

• וואָרצל (vortsl)