העיר

Hebrew

Etymology 1

Root
ע־ו־ר (ʿ-w-r)

From the root ע־ו־ר (`-w-r), using the hif`il conjugation.

Verb

הֵעִיר • (he'ír) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. (transitive) To wake, awaken, wake up.
2. To comment, to remark

Usage notes

• (wake): The corresponding intransitive verb is הִתְעוֹרֵר (hit'orér, “to wake up”), from the same root but using the hitpa`el conjugation.

Conjugation

Conjugation of הֵעִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָעִיר action noun: הֶעָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵעַרְתִּי		הֵעַרְנוּ
	second	הֵעַרְתָּ	הֵעַרְתְּ	הַעַרְתֶּם1	הַעַרְתֶּן1
	third	הֵעִיר	הֵעִירָה	הֵעִירוּ
present		מֵעִיר	מְעִירָה	מְעִירִים	מְעִירוֹת
future	first	אָעִיר		נָעִיר
	second	תָּעִיר	תָּעִירִי	תָּעִירוּ	תָּעֵרְנָה2
	third	יָעִיר	תָּעִיר	יָעִירוּ	תָּעֵרְנָה2
imperative		הָעֵר	הָעִירִי	הָעִירוּ	הָעֵרְנָה2
notes		Pronounced הֵעַרְתֶּם and הֵעַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Conjugation of הֵעִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָעִיר action noun: הֶעָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הַעִירוֹתִי		הַעִירוֹנוּ
	second	הַעִירוֹתָ	הַעִירוֹת	הַעִירוֹתֶם	הַעִירוֹתֶן
	third	הֵעִיר	הֵעִירָה	הֵעִירוּ
present		מֵעִיר	מְעִירָה	מְעִירִים	מְעִירוֹת
future	first	אָעִיר		נָעִיר
	second	תָּעִיר	תָּעִירִי	תָּעִירוּ	תָּעֵרְנָה1
	third	יָעִיר	תָּעִיר	יָעִירוּ	תָּעֵרְנָה1
imperative		הָעֵר	הָעִירִי	הָעִירוּ	הָעֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

From הַ (ha-) + עִיר (ír).

Noun

הָעִיר • (ha'ír)

1. Singular definite form of עִיר (ír)‎.