התחרה

Hebrew

Root
ח־ר־ה (kh-r-h)

Verb

הִתְחָרָה • (hitkhará) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. to compete

Conjugation

Conjugation of הִתְחָרָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְחָרוֹת action noun: הִתְחָרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְחָרֵיתִי		הִתְחָרֵינוּ
	second	הִתְחָרֵיתָ	הִתְחָרֵית	הִתְחָרֵיתֶם	הִתְחָרֵיתֶן
	third	הִתְחָרָה	הִתְחָרְתָה	הִתְחָרוּ
present		מִתְחָרֶה	מִתְחָרָה	מִתְחָרִים	מִתְחָרוֹת
future	first	אֶתְחָרֶה		נִתְחָרֶה
	second	תִּתְחָרֶה	תִּתְחָרִי	תִּתְחָרוּ	תִּתְחָרֶינָה1
	third	יִתְחָרֶה	תִּתְחָרֶה	יִתְחָרוּ	תִּתְחָרֶינָה1
imperative		הִתְחָרֵה	הִתְחָרִי	הִתְחָרוּ	הִתְחָרֶינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “התחרה” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language