התעלף

Hebrew

Root
ע־ל־ף (ʿ-l-p)

Verb

הִתְעַלֵּף • (hit'aléf) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. to faint
   • Tanach, Amos 8:13, with translation of the Jewish Publication Society:

     בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא

     bayóm hahú titʿalláfna habbətulót hayyafót vəhabbaḥurím baṣṣamá

     In that day, the beautiful maidens and the young men shall faint with thirst

Conjugation

Conjugation of הִתְעַלֵּף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְעַלֵּף action noun: הִתְעַלְּפוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְעַלַּפְתִּי		הִתְעַלַּפְנוּ
	second	הִתְעַלַּפְתָּ	הִתְעַלַּפְתְּ	הִתְעַלַּפְתֶּם	הִתְעַלַּפְתֶּן
	third	הִתְעַלֵּף	הִתְעַלְּפָה	הִתְעַלְּפוּ
present		מִתְעַלֵּף	מִתְעַלֶּפֶת	מִתְעַלְּפִים	מִתְעַלְּפוֹת
future	first	אֶתְעַלֵּף		נִתְעַלֵּף
	second	תִּתְעַלֵּף	תִּתְעַלְּפִי	תִּתְעַלְּפוּ	תִּתְעַלֵּפְנָה1
	third	יִתְעַלֵּף	תִּתְעַלֵּף	יִתְעַלְּפוּ	תִּתְעַלֵּפְנָה1
imperative		הִתְעַלֵּף	הִתְעַלְּפִי	הִתְעַלְּפוּ	הִתְעַלֵּפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.