נהיה

Hebrew

Root
ה־י־ה (h-y-h)

Verb

נִהְיָה • (nihyá) third-singular masculine past (nif'al construction)

1. to become, come to be
   • Tanach, Deuteronomy 27:9, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃

     And Moses and the priests the Levites spoke unto all Israel, saying: ‘Keep silence, and hear, O Israel; this day thou art become a people unto the LORD thy God.

   • a. 217 C.E., Shehakol (blessing over other foods):

     בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.

     Blessed are You, L-rd, our G-d, King of the universe, through Whose word everything comes into being.

Conjugation

Conjugation of נִהְיָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: — action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִהְיֵיתִי		נִהְיֵינוּ
	second	נִהְיֵיתָ	נִהְיֵית	נִהְיֵיתֶם	נִהְיֵיתֶן
	third	נִהְיָה	נִהְיְתָה	נִהְיוּ
present		נִהְיֶה	נִהְיֵית	נִהְיִים	נִהְיוֹת
future	first	—		—
	second	—	—	—	—1
	third	—	—	—	—1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.