סירב

Hebrew

Root
ס־ר־ב (s-r-b)

Verb

סירב / סֵרֵב • (serév) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. (transitive) to decline, refuse, turn down (such as an offer)

   אני מסרב להאמין שהיא אמרה את זה.

   ani m'sarev l'ha'amin shehi am'ra et ze.

   I refuse to believe [that] she said that.

Conjugation

Conjugation of סירב / סֵרֵב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְסָרֵב action noun: סירוב / סֵרוּב
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	סירבתי / סֵרַבְתִּי		סירבנו / סֵרַבְנוּ
	second	סירבת / סֵרַבְתָּ	סירבת / סֵרַבְתְּ	סירבתם / סֵרַבְתֶּם	סירבתן / סֵרַבְתֶּן
	third	סירב / סֵרֵב	סירבה / סֵרְבָה	סירבו / סֵרְבוּ
present		מְסָרֵב	מְסָרֶבֶת	מְסָרְבִים	מְסָרְבוֹת
future	first	אֲסָרֵב		נְסָרֵב
	second	תְּסָרֵב	תְּסָרְבִי	תְּסָרְבוּ	תְּסָרֵבְנָה1
	third	יְסָרֵב	תְּסָרֵב	יְסָרְבוּ	תְּסָרֵבְנָה1
imperative		סָרֵב	סָרְבִי	סָרְבוּ	סָרֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• דָּחָה