ביטא

Hebrew

Alternative forms

• בִּטֵּא (defective spelling)

Etymology

Root
ב־ט־א (b-ṭ-ʾ)

From the root ב־ט־א (b-tt-a), using the pi`él conjugation.

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /biˈte(ʔ)/

Verb

ביטא / בִּטֵּא • (bité) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. (transitive) To pronounce a word, etc.
2. (transitive) To express a thought, etc.

Conjugation

Conjugation of ביטא / בִּטֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְבַטֵּא action noun: ביטוי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ביטאתי / בִּטֵּאתִי		ביטאנו / בִּטֵּאנוּ
	second	ביטאת / בִּטֵּאתָ	ביטאת / בִּטֵּאת	ביטאתם / בִּטֵּאתֶם	ביטאתן / בִּטֵּאתֶן
	third	ביטא / בִּטֵּא	ביטאה / בִּטְּאָה	ביטאו / בִּטְּאוּ
present		מְבַטֵּא	מְבַטֵּאת	מְבַטְּאִים	מְבַטְּאוֹת
future	first	אֲבַטֵּא		נְבַטֵּא
	second	תְּבַטֵּא	תְּבַטְּאִי	תְּבַטְּאוּ	תְּבַטֶּאנָה1
	third	יְבַטֵּא	תְּבַטֵּא	יְבַטְּאוּ	תְּבַטֶּאנָה1
imperative		בַּטֵּא	בַּטְּאִי	בַּטְּאוּ	בַּטֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• סיפור \ סִפּוּר (sipúr)

Related terms

• התבטא
• בוטא
• מבטא