בלבל

Hebrew

Etymology

From the root ב־ל־ב־ל (b-l-b-l).

Verb

בִּילְבֵּל / בִּלְבֵּל • (bilbél) (pi'el construction)

1. (transitive) To confuse (someone): to cause (a person) to be confused.

Derived terms

• בולבל (bulbál)
• בלבול (bilbúl)
• התבלבל (hitbalbél)
• מבולבל (m'vulbál)
• מבלבל (m'valbél)

Anagrams

• לבלב