בלה

Hebrew

Root
ב־ל־ה (b-l-h)

Verb

בָּלָה • (balá) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לִבְלוֹת, passive participle בָּלוּי)

1. to wear out

Conjugation

Conjugation of בָּלָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִבְלוֹת action noun: בְּלִיָּה passive participle: בָּלוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּלִיתִי		בָּלִינוּ
	second	בָּלִיתָ	בָּלִית	בְּלִיתֶם1	בְּלִיתֶן1
	third	בָּלָה	בָּלְתָה	בָּלוּ
present		בָּלֶה	בָּלָה	בָּלִים	בָּלוֹת
future	first	אֶבְלֶה		נִבְלֶה
	second	תִּבְלֶה	תִּבְלִי	תִּבְלוּ	תִּבְלֶינָה2
	third	יִבְלֶה	תִּבְלֶה	יִבְלוּ	תִּבְלֶינָה2
imperative		בְּלֵה	בְּלִי	בְּלוּ	בְּלֶינָה2
notes		Pronounced בָּלִיתֶם and בָּלִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Verb

בִּלָּה • (bilá) third-singular masculine past (pi'el construction, infinitive לְבַלּוֹת)

1. defective spelling of בילה