האמין

Hebrew

Root
א־מ־ן (ʾ-m-n)

Verb

הֶאֱמִין • (he'emín) (hif'il construction)

1. to believe

   כַּמָּה מֵהַדְּבָרִים בָּהֶם הוּא מַאֲמִין הֵם מוּזָרִים מְאוֹד.

   káma mehadvarím bahém hu ma'amín hém muzarím me'ód.

   Some of the things he believes are very strange.

Conjugation

Conjugation of הֶאֱמִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַאֲמִין action noun: הַאֲמָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶאֱמַנְתִּי		הֶאֱמַנּוּ
	second	הֶאֱמַנְתָּ	הֶאֱמַנְתְּ	הֶאֱמַנְתֶּם	הֶאֱמַנְתֶּן
	third	הֶאֱמִין	הֶאֱמִינָה	הֶאֱמִינוּ
present		מַאֲמִין	מַאֲמִינָה	מַאֲמִינִים	מַאֲמִינוֹת
future	first	אַאֲמִין		נַאֲמִין
	second	תַּאֲמִין	תַּאֲמִינִי	תַּאֲמִינוּ	תַּאֲמֵנָּה1
	third	יַאֲמִין	תַּאֲמִין	יַאֲמִינוּ	תַּאֲמֵנָּה1
imperative		הַאֲמֵן	הַאֲמִינִי	הַאֲמִינוּ	הַאֲמֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• אנימה