התפוצץ

Hebrew

Etymology

From the root פ־צ־ץ (p-ts-ts).

Verb

הִתְפּוֹצֵץ • (hitpotséts) (hitpa'el construction)

1. (intransitive) To explode, to blow up, to detonate.
2. Often used figuratively.

   התפוצצתי מצחוק. ― hitpotzátzti mitzkhók. ― I almost laughed to death. (literally, I exploded of laughter.)

Conjugation

Conjugation of הִתְפּוֹצֵץ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְפּוֹצֵץ action noun: הִתְפּוֹצְצוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְפּוֹצַצְתִּי		הִתְפּוֹצַצְנוּ
	second	הִתְפּוֹצַצְתָּ	הִתְפּוֹצַצְתְּ	הִתְפּוֹצַצְתֶּם	הִתְפּוֹצַצְתֶּן
	third	הִתְפּוֹצֵץ	הִתְפּוֹצְצָה	הִתְפּוֹצְצוּ
present		מִתְפּוֹצֵץ	מִתְפּוֹצֶצֶת	מִתְפּוֹצְצִים	מִתְפּוֹצְצוֹת
future	first	אֶתְפּוֹצֵץ		נִתְפּוֹצֵץ
	second	תִּתְפּוֹצֵץ	תִּתְפּוֹצְצִי	תִּתְפּוֹצְצוּ	תִּתְפּוֹצֵצְנָה1
	third	יִתְפּוֹצֵץ	תִּתְפּוֹצֵץ	יִתְפּוֹצְצוּ	תִּתְפּוֹצֵצְנָה1
imperative		הִתְפּוֹצֵץ	הִתְפּוֹצְצִי	הִתְפּוֹצְצוּ	הִתְפּוֹצֵצְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.