חלה

Hebrew

Root
ח־ל־ה (kh-l-h)

Noun

חַלָּה • (khalá) f (plural indefinite חַלּוֹת) [pattern: קַטְלָה]

1. challah

Verb

חָלָה • (khalá) (pa'al construction)

1. To become sick, to be ill.

Conjugation

Conjugation of חָלָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לַחֲלוֹת action noun: — passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָלִיתִי		חָלִינוּ
	second	חָלִיתָ	חָלִית	חֲלִיתֶם1	חֲלִיתֶן1
	third	חָלָה	חָלְתָה	חָלוּ
present		חוֹלֶה	חוֹלָה	חוֹלִים	חוֹלוֹת
future	first	אֶחֱלֶה		נֶחֱלֶה
	second	תֶּחֱלֶה	תֶּחֱלִי	תֶּחֱלוּ	תֶּחֱלֶינָה2
	third	יֶחֱלֶה	תֶּחֱלֶה	יֶחֱלוּ	תֶּחֱלֶינָה2
imperative		חֲלֵה	חֲלִי	חֲלוּ	חֲלֶינָה2
notes		Pronounced חָלִיתֶם and חָלִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

---

Yiddish

Etymology

From (deprecated template usage) [etyl] Hebrew חַלָּה.

Noun

חלה • (khale) f, plural חלות (khales)

1. challah

See also

• ברויט (broyt)