רוקן

Hebrew

Verb

רוֹקֵן • (rokén) (pi'el construction)

1. to empty (something)

Conjugation

Conjugation of רוֹקֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְרוֹקֵן action noun: רִיקוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוֹקַנְתִּי		רוֹקַנּוּ
	second	רוֹקַנְתָּ	רוֹקַנְתְּ	רוֹקַנְתֶּם	רוֹקַנְתֶּן
	third	רוֹקֵן	רוֹקְנָה	רוֹקְנוּ
present		מְרוֹקֵן	מְרוֹקֶנֶת	מְרוֹקְנִים	מְרוֹקְנוֹת
future	first	אֲרוֹקֵן		נְרוֹקֵן
	second	תְּרוֹקֵן	תְּרוֹקְנִי	תְּרוֹקְנוּ	תְּרוֹקֵנָּה1
	third	יְרוֹקֵן	תְּרוֹקֵן	יְרוֹקְנוּ	תְּרוֹקֵנָּה1
imperative		רוֹקֵן	רוֹקְנִי	רוֹקְנוּ	רוֹקֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

רוֹקַן • (rokán) (pu'al construction)

1. to be emptied

Conjugation

Conjugation of רוֹקַן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוֹקַנְתִּי		רוֹקַנּוּ
	second	רוֹקַנְתָּ	רוֹקַנְתְּ	רוֹקַנְתֶּם	רוֹקַנְתֶּן
	third	רוֹקַן	רוֹקְנָה	רוֹקְנוּ
present		מְרוֹקָן	מְרוֹקֶנֶת	מְרוֹקָנִים	מְרוֹקָנוֹת
future	first	אֲרוֹקַן		נְרוֹקַן
	second	תְּרוֹקַן	תְּרוֹקְנִי	תְּרוֹקְנוּ	תְּרוֹקַנָּה1
	third	יְרוֹקַן	תְּרוֹקַן	יְרוֹקְנוּ	תְּרוֹקַנָּה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

רוקן / רֻקַּן • (rukán) (pu'al construction)

1. Alternative form of רוֹקַן (rokán)

Conjugation

Conjugation of רוקן / רֻקַּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוקנתי / רֻקַּנְתִּי		רוקנו / רֻקַּנּוּ
	second	רוקנת / רֻקַּנְתָּ	רוקנת / רֻקַּנְתְּ	רוקנתם / רֻקַּנְתֶּם	רוקנתן / רֻקַּנְתֶּן
	third	רוקן / רֻקַּן	רוקנה / רֻקְּנָה	רוקנו / רֻקְּנוּ
present		מרוקן / מְרֻקָּן	מרוקנת / מְרֻקֶּנֶת	מרוקנים / מְרֻקָּנִים	מרוקנות / מְרֻקָּנוֹת
future	first	ארוקן / אֲרֻקַּן		נרוקן / נְרֻקַּן
	second	תרוקן / תְּרֻקַּן	תרוקני / תְּרֻקְּנִי	תרוקנו / תְּרֻקְּנוּ	תרוקנה / תְּרֻקַּנָּה1
	third	ירוקן / יְרֻקַּן	תרוקן / תְּרֻקַּן	ירוקנו / יְרֻקְּנוּ	תרוקנה / תְּרֻקַּנָּה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

---

Yiddish

Etymology

From Old High German rucki, but lacking the umlaut found in German Rücken.

Noun

רוקן • (rukn) m, plural רוקנס (rukns)

1. back (the rear of body)

See also

• פּלייצע (pleytse)