Hebrew
Noun
קַלְמָרִין • (kalmarín) f
- Archaic form of קַלְמָר, used in Mishnaic times. [1st–6th c.]
- (Translation by Ilan Griboff at Sefaria):
- קלמרין הדיוטות, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה. ― The ink jar of a commoner is not pure until one punctures it one its side.