השים

Hebrew

Verb

הֵשִׂים • (hesím) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to place

Conjugation

Conjugation of הֵשִׂים (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָשִׂים action noun: הֲשָׂמָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵשַׂמְתִּי		הֵשַׂמְנוּ
	second	הֵשַׂמְתָּ	הֵשַׂמְתְּ	הֲשַׂמְתֶּם1	הֲשַׂמְתֶּן1
	third	הֵשִׂים	הֵשִׂימָה	הֵשִׂימוּ
present		מֵשִׂים	מְשִׂימָה	מְשִׂימִים	מְשִׂימוֹת
future	first	אָשִׂים		נָשִׂים
	second	תָּשִׂים	תָּשִׂימִי	תָּשִׂימוּ	תָּשֵׂמְנָה2
	third	יָשִׂים	תָּשִׂים	יָשִׂימוּ	תָּשֵׂמְנָה2
imperative		הָשֵׂם	הָשִׂימִי	הָשִׂימוּ	הָשֵׂמְנָה2
notes		Pronounced הֵשַׂמְתֶּם and הֵשַׂמְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “השים” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language