פורר

Hebrew

Root
פ־ר־ר (p-r-r)

Verb

פּוֹרֵר • (porér) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to crumb, to crumble

Conjugation

Conjugation of פּוֹרֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְפוֹרֵר action noun: פירור
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	פּוֹרַרְתִּי		פּוֹרַרְנוּ
	second	פּוֹרַרְתָּ	פּוֹרַרְתְּ	פּוֹרַרְתֶּם	פּוֹרַרְתֶּן
	third	פּוֹרֵר	פּוֹרְרָה	פּוֹרְרוּ
present		מְפוֹרֵר	מְפוֹרֶרֶת	מְפוֹרְרִים	מְפוֹרְרוֹת
future	first	אֲפוֹרֵר		נְפוֹרֵר
	second	תְּפוֹרֵר	תְּפוֹרְרִי	תְּפוֹרְרוּ	תְּפוֹרֵרְנָה1
	third	יְפוֹרֵר	תְּפוֹרֵר	יְפוֹרְרוּ	תְּפוֹרֵרְנָה1
imperative		פּוֹרֵר	פּוֹרְרִי	פּוֹרְרוּ	פּוֹרֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “פורר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language