הגיף

Hebrew

Root
ג־ו־ף (g-w-p)

Verb

הֵגִיף • (hegíf) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to close (window, door, shutter)
   • 2020, דורי פינטו, chapter 8, in יָרֵחַ [Moon], Tel Aviv, →ISBN, page 188:

     בימי הקיץ, אם לא הגיף את התריס, הייתה השמש יוקדת בחלון כבר משעות הצהריים והופכת את החדר לכבשן.

     On summer days, if he did not close the shutter, the sun would blaze through the window already at noon and turn the room into a kiln.

Conjugation

Conjugation of הֵגִיף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָגִיף action noun: הֲגָפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵגַפְתִּי		הֵגַפְנוּ
	second	הֵגַפְתָּ	הֵגַפְתְּ	הֲגַפְתֶּם1	הֲגַפְתֶּן1
	third	הֵגִיף	הֵגִיפָה	הֵגִיפוּ
present		מֵגִיף	מְגִיפָה	מְגִיפִים	מְגִיפוֹת
future	first	אָגִיף		נָגִיף
	second	תָּגִיף	תָּגִיפִי	תָּגִיפוּ	תָּגֵפְנָה2
	third	יָגִיף	תָּגִיף	יָגִיפוּ	תָּגֵפְנָה2
imperative		הָגֵף	הָגִיפִי	הָגִיפוּ	הָגֵפְנָה2
notes		Pronounced הֵגַפְתֶּם and הֵגַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “הגיף” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language