נידה

Hebrew

Etymology 1

Noun

נידה / נִדָּה • (nidá) f [pattern: קִטְלָה]

1. excessive spelling of נִדָּה.

Proper noun

נידה / נִדָּה • (nidá) [pattern: קִטְלָה]

1. excessive spelling of נִדָּה.

Etymology 2

Root
נ־ד־ה (n-d-h)

Geminate stem from Proto-Semitic *nadaw- (“to call out”).

Verb

נידה / נִדָּה • (nidá) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to exclude
   • Tanach, Isaiah 66:5, with translation of the Jewish Publication Society:

     אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם

     ʾăḥēḵem śōnəʾēḵem mənaddēḵem

     Your brethren that hate you, that cast you out

   • Tanach, Amos 6:3, with translation of the Jewish Publication Society:

     הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע

     hamənaddīm ləyōm rāʿ

     Ye that put far away the evil day

Conjugation

Conjugation of נידה / נִדָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַדּוֹת action noun: נידוי / נִדּוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נידיתי / נִדִּיתִי		נידינו / נִדִּינוּ
	second	נידית / נִדִּיתָ	נידית / נִדִּית	נידיתם / נִדִּיתֶם	נידיתן / נִדִּיתֶן
	third	נידה / נִדָּה	נידתה / נִדְּתָה	נידו / נִדּוּ
present		מְנַדֶּה	מְנַדָּה	מְנַדִּים	מְנַדּוֹת
future	first	אֲנַדֶּה		נְנַדֶּה
	second	תְּנַדֶּה	תְּנַדִּי	תְּנַדּוּ	תְּנַדֶּינָה1
	third	יְנַדֶּה	תְּנַדֶּה	יְנַדּוּ	תְּנַדֶּינָה1
imperative		נַדֵּה	נַדִּי	נַדּוּ	נַדֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H5077 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible