נקש

Aramaic

Verb

נקש • (transliteration needed)

1. to knock (on a door)

Hebrew

Root
נ־ק־שׁ (n-q-š)

Verb

נָקַשׁ • (nakásh) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to strike, to knock

Conjugation

Conjugation of נָקַשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לנקוש / לִנְקֹשׁ action noun: נְקִישָׁה passive participle: נָקוּשׁ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָקַשְׁתִּי		נָקַשְׁנוּ
	second	נָקַשְׁתָּ	נָקַשְׁתְּ	נְקַשְׁתֶּם1	נְקַשְׁתֶּן1
	third	נָקַשׁ	נָקְשָׁה	נָקְשׁוּ
present		נוֹקֵשׁ	נוֹקֶשֶׁת	נוֹקְשִׁים	נוֹקְשׁוֹת
future	first	אנקוש / אֶנְקֹשׁ		ננקוש / נִנְקֹשׁ
	second	תנקוש / תִּנְקֹשׁ	תִּנְקְשִׁי	תִּנְקְשׁוּ	תנקושנה / תִּנְקֹשְׁנָה2
	third	ינקוש / יִנְקֹשׁ	תנקוש / תִּנְקֹשׁ	יִנְקְשׁוּ	תנקושנה / תִּנְקֹשְׁנָה2
imperative		נקוש / נְקֹשׁ	נִקְשִׁי	נִקְשׁוּ	נקושנה / נְקֹשְׁנָה2
notes		Pronounced נָקַשְׁתֶּם and נָקַשְׁתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “נקש” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language