האמיר
Jump to navigation
Jump to search
Hebrew[edit]
| Root |
|---|
| א־מ־ר (ʾ-m-r) |
Verb[edit]
הֶאֱמִיר • (he'emír) third-singular masculine past (hif'il construction)
- To rise, to go up, to climb; especially figurative.
- שכר הדירה האמיר ― s'khár hadirá he'emír ― the rent went up
Conjugation[edit]
Conjugation of הֶאֱמִיר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הֶאֱמַרְתִּי | הֶאֱמַרְנוּ | ||
| second | הֶאֱמַרְתָּ | הֶאֱמַרְתְּ | הֶאֱמַרְתֶּם | הֶאֱמַרְתֶּן | |
| third | הֶאֱמִיר | הֶאֱמִירָה | הֶאֱמִירוּ | ||
| present | מַאֲמִיר | מַאֲמִירָה | מַאֲמִירִים | מַאֲמִירוֹת | |
| future | first | אַאֲמִיר | נַאֲמִיר | ||
| second | תַּאֲמִיר | תַּאֲמִירִי | תַּאֲמִירוּ | תַּאֲמֵרְנָה1 | |
| third | יַאֲמִיר | תַּאֲמִיר | יַאֲמִירוּ | תַּאֲמֵרְנָה1 | |
| imperative | הַאֲמֵר | הַאֲמִירִי | הַאֲמִירוּ | הַאֲמֵרְנָה1 | |
| notes |
| ||||