חולל

Hebrew

Root
ח־ו־ל (kh-w-l)

Verb

חוֹלֵל • (kholel) (pi'el construction)

1. (literary) to dance
2. to cause to happen, to instigate, to generate, to perform

Conjugation

Conjugation of חוֹלֵל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְחוֹלֵל action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חוֹלַלְתִּי		חוֹלַלְנוּ
	second	חוֹלַלְתָּ	חוֹלַלְתְּ	חוֹלַלְתֶּם	חוֹלַלְתֶּן
	third	חוֹלֵל	חוֹלְלָה	חוֹלְלוּ
present		מְחוֹלֵל	מְחוֹלֶלֶת	מְחוֹלְלִים	מְחוֹלְלוֹת
future	first	אֲחוֹלֵל		נְחוֹלֵל
	second	תְּחוֹלֵל	תְּחוֹלְלִי	תְּחוֹלְלוּ	תְּחוֹלֵלְנָה1
	third	יְחוֹלֵל	תְּחוֹלֵל	יְחוֹלְלוּ	תְּחוֹלֵלְנָה1
imperative		חוֹלֵל	חוֹלְלִי	חוֹלְלוּ	חוֹלֵלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.