חירש

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Alternative forms[edit]

Adjective[edit]

חירש \ חֵרֵשׁ (kheréshm sg indef. (f sg indef. חירשת \ חֵרֶשֶׁת, m pl indef. חירשים \ חֵרְשִׁים, f pl indef. חירשות \ חֵרְשׁוֹת)

  1. Deaf: unable to hear, especially as a permanent condition.

Noun[edit]

חירש \ חֵרֵשׁ (kheréshm (plural indefinite form חירשים \ חֵרְשִׁים; feminine counterpart חירשת \ חֵרֶשֶׁת)

  1. A (male) deaf person, a non-hearing person.
    • Leviticus 19:14, with translation of the English Standard Version:
      לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל ― You shall not curse the deaf or put a stumbling block before the blind
    • Babylonian Talmud, tractate תרומות (donations) 1:1:
      רבן שמעון בן גמליאל אומר איזהו חרש, שהיה חרש מתחילתו אבל פקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו

See also[edit]