חירש

Definition from Wiktionary, the free dictionary
Jump to: navigation, search

Hebrew[edit]

Alternative forms[edit]

Adjective[edit]

חירש \ חֵרֵשׁ ‎(kheréshm ‎(feminine חירשת \ חֵרֶשֶׁת, masculine plural חירשים \ חֵרְשִׁים, feminine plural חירשות \ חֵרְשׁוֹת)

  1. Deaf: unable to hear, especially as a permanent condition.

Noun[edit]

חירש \ חֵרֵשׁ ‎(kheréshm ‎(plural indefinite חירשים \ חֵרְשִׁים, feminine counterpart חירשת \ חֵרֶשֶׁת)

  1. A (male) deaf person, a non-hearing person.
    • Leviticus 19:14, with translation of the English Standard Version:
      לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל‎ ― You shall not curse the deaf or put a stumbling block before the blind
    • Babylonian Talmud, tractate תרומות ‎(donations) 1:1:
      רבן שמעון בן גמליאל אומר איזהו חרש, שהיה חרש מתחילתו אבל פקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו

See also[edit]