נבואה

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search
See also: נבֿואה

Hebrew

[edit]
Root
נ־ב־א (n-b-ʾ)

Noun

[edit]

נְבוּאָה (n'vu'áf (plural indefinite נְבוּאוֹת, singular construct נְבוּאַת־, plural construct נְבוּאוֹת־)

  1. prophecy
    • בראשית רבה, יז ה
      רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר: ג׳ נוֹבְלוֹת הֵן: נוֹבֶלֶת מִיתָה שֵׁינָה, נוֹבֶלֶת נְבוּאָה חֲלוֹם, נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא שַׁבָּת.
    • יגדל
      שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.