נבח

Hebrew

Etymology

From the root נ-ב-ח. Cognate with Arabic نَبَحَ (to bark).

Verb

נָבַח • (navákh) (pa'al construction)

1. To bark.

   הכלב נבח. ― hakélev navákh. ― The dog barked.

Conjugation

Conjugation of נָבַח (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: ליבוח / לִבֹּחַ action noun: נְבִיחָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָבַחְתִּי		נָבַחְנוּ
	second	נָבַחְתָּ	נָבַחְתְּ	נְבַחְתֶּם1	נְבַחְתֶּן1
	third	נָבַח	נָבְחָה	נָבְחוּ
present		נוֹבֵחַ	נוֹבַחַת	נוֹבְחִים	נוֹבְחוֹת
future	first	אֶבַּח		ניבח / נִבַּח
	second	תיבח / תִּבַּח	תיבחי / תִּבְּחִי	תיבחו / תִּבְּחוּ	תיבחנה / תִּבַּחְנָה2
	third	ייבח / יִבַּח	תיבח / תִּבַּח	ייבחו / יִבְּחוּ	תיבחנה / תִּבַּחְנָה2
imperative		נְבַח	נִבְחִי	נִבְחוּ	נְבַחְנָה2
notes		Pronounced נָבַחְתֶּם and נָבַחְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.